MAKO ארמניה בלי מילה על הקרדיישן

ארץ יפהפיה ומבותרת שעם קטן ועיקש נאחז בה בציפורניו

בארמניה הקטנה יש אובססיית שואה, סכסוך טריטוריאלי מסובך, אגם מים גדול אחד ואנשים חובבי אירוויזיונים וכדורגל שרואים בעצמם עם נבחר. אבל בדבר אחד מרכזי היא שונה מישראל: טבע פראי ולא נגוע. טיול ג'יפים בארמניה בלי אף מילה על קים קרדשיאן

כשמטיילים בארמניה כל רגע ורגע מזמן לך סיטואציה הזויה בנוסח סרטיהם של פליני או קוסטריצה: רועה כבשים חסר שיניים דוהר על אופנוע סירה של הצבא הרוסי, מוכרי דגים צולים פורלים על מנוע מטרטר של מכונית לאדה משנות החמישים, נגן אקורדיון מוכר שווארמה שהשיפוד המסתובב שלה מפעיל במקביל תיבת נגינה. אך הסיטואציה ההזויה ביותר התרגשה עליי דווקא בשעות האחרונות שלפני הטיסה חזרה לארץ, ובמקום הכי לא צפוי: על גבעת אנדרטת ההנצחה לשואה הארמנית שמתנשאת על גבעת Tsitsernakaberd שמשקיפה על העיר האפרורית ירוואן. בעודי צועד ממגרש החניה לעבר לב מתחם האנדרטה, אוחז בידי ורד אדום שאותו תכננתי להניח על לוח האבן, עצרו אותי שלושה אנשים מכריסים ומיוזעים. ללא סיבה נראית לעין הם ביקשו להצטלם איתי, משל הייתי סלבריטי מקומי. כבר בעת שהם התקרבו בעוד הטלפונים נשלפים, הרחתי את אדי האלכוהול הדליקים והחמוצים שהתנדפו מעורם, אך זה היה מאוחר מדי למנוע יצירת מגע. שניים מהם חיבקוני חיבוק דב והשלישי החל לצלם. בעוד הם לופתים אותי בחוזקה הם החלו לשאול למוצאי. עניתי בטבעיות שאני ישראלי.

ברוב המקרים, המילה "ישראל" מעוררת בקרב הארמנים יראת כבוד. לעיתים הכבוד הזה מהול באכזבה וכאב; כמי שעברו היסטוריה דומה של שואה ובכחשות שואה שנמשכות עד היום, הארמנים כואבים את מדיניות ישראל הרשמית שמכחישה את השואה הארמנית, אבל זהו עדיין כבוד. אך במפגש הזה המילה "ישראל" הכתה את החבורה הגברית בתדהמה. לאחר שניות ארוכות של שתיקה רועמת השיב אחד מהם "אנחנו מגיעים מאירן". בשלב הזה ציפיתי שהם יתקפלו ויסתלקו תוך שהם מסננים קללה או שתיים. במקרה הגרוע המפגש יוכל אפילו להגיע לאלימות פיזית קלה. בכל זאת, מדובר בחבורת שיכורים. אך להפתעתי, לאחר הווידוי, החיבוק הדביק שלהם רק התעצם. באנגלית רצוצה ורעשנית הם החלו לירות צרורות של משפטי אהבה: "אנחנו לא אויבים! אנחנו חברים שלך! הממשלות שלנו והמנהיגים שלנו אולי אויבים, אבל אנחנו לא ממשלה ולא מנהיגים. אנחנו בסך הכל אנשים. אין לנו שום בעיה איתך! אנחנו אוהבים אותך! אנחנו אחים!" אחרי מסכת חיבוקים ונישוקים הצלחתי להשתחרר מאחיזתם תוך שימוש בסדרת פיתולים גמישים. לפני שנפרדנו לדרכנו בחיוכים וטפיחות הדדיות, הם עוד הספיקו לשאול אם יש באמתחתי וויסקי למכור להם. בתיקי היה אמנם בקבוק ברנדי ארמני שקניתי שעה קודם לכן במפעל הברנדי המפורסם "אררט", אך העדפתי להשיב בשלילה והתחלתי לצעוד עם הורד השבור והמרוט לעבר המצבה.טיול ג'יפים בארמניה 

לכתבה המלאה במאקו לחצו על הקישור

https://www.mako.co.il/weekend-articles/Article-3250cef9fc94e41006.htm?fbclid=IwAR1vSvKRhP6liyz-6R656mvb0jq-c0VZyxtbTN1QaGuUSedn5-5w6WkHKdE